החלטה בתיק בש"פ 8089/12

1.             לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט י' נועם), בתיק מ"ת 45342-09-12, מיום 28.10.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.             נגד העורר, ושלושה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, המגולל מסכת של שני אישומים, להלן תמציתם:

א.          האישום הראשון בכתב האישום - נטען כי ביום שאינו ידוע במדויק, בחודש מאי 2012, במהלך הלילה, עבד יובל ועקנין, חברו של הנאשם 4 בכתב האישום (להלן: יובל) יחד עם איתמר דיין (להלן: איתמר), במשרד חברת סולר בבעלות משפחתם של הנאשמים 3 ו-4 בכתב האישום ובידיעתם (להלן: המשרד). למחרת היום, חשדו הנאשמים 3 ו-4 כי במהלך אותו לילה **** וגנבו ממנו מעטפה ובה סכום של כ- 3,000 ש"ח.

           על רקע חשדם זה, פנו הנאשמים 3 ו-4 לעורר על מנת שייסע להם לטפל בנושא, והשלושה ביקשו ממוטי דיין, בן דודו של איתמר (להלן: מוטי) כי יאמר לאיתמר להגיע לביתו של מוטי. כאשר הגיע איתמר ברכבו לאזור החניה בסמוך לביתו של מוטי, חיכו לו בחניה הנאשמים 3 ו-4 והעורר, ומוטי הצטרף אליהם אף הוא. הנאשמים 3 ו-4 והעורר חסמו את רכבו של איתמר ברכבם, העורר ירד מהרכב, פנה אל איתמר וביקש ממנו לפתוח את דלת הרכב. איתמר שאל את העורר מי הוא והעורר השיב כי "אתה היית אצלי [ביום] שבת במשרד ואני רוצה לדעת מה היה שמה" והוסיף כי "אל תדאג מוטי בדרך לפה, אין לך ממה לפחד. תפתח לי את הדלת". כאשר פתח איתמר את הדלת, התיישב העורר ברכבו, הניח יד על גרונו, חנק אותו ושאל אותו "איפה הכסף שגנבת לי מהמשרד?". איתמר השיב שאינו יודע על מה הוא מדבר וכי לא גנב דבר. לאחר מכן, הושיט העורר את ידו לעבר כיסו של איתמר ובדק האם יש שם מזומנים. איתמר ניסה למנוע ממנו לעשות זאת באמצעות ידו, אך העורר הזיז את ידו של איתמר בכוח, ולקח מכיסו סכום של 18,000 ש"ח. לאחר שערך העורר חיפוש ברכבו של איתמר, במטרה למצוא כסף נוסף, אמר לו העורר כי הוא שילם את חלקו, וכי את השאר יובל יישלם.

           לאחר מכן, דרשו הנאשמים 3 ו-4 והעורר מאיתמר לנסוע ברכב למשרד על מנת להציג בפניו את שצולם במצלמות האבטחה במשרד. במהלך הנסיעה, אמר העורר לאיתמר: "אתה לא מקבל ממני מכות רק בגלל דוד שלך מוטי". עם הגיעם למשרד, הורה העורר לנאשמים 3 ו-4 לכבות את מצלמות המשרד כדי שלא יהיה תיעוד להבאת איתמר למקום. העורר הראה לאיתמר סרט וידאו בו נראים הוא ויובל במשרד כשהם מסיטים את המצלמה הצידה. לאחר שאיתמר הכחיש את דבר גניבת הכסף וביקש כי כספו יוחזר, הורה לו העורר להתקשר ליובל ולקרוא לו לבוא למקום. איתמר שוחח עם יובל, לאחר שהובטח לו כי לא ינהגו כלפיו באלימות, וביקש ממנו להגיע למקום. משהעורר נוכח לדעת כי יובל מתחמק מהגעה למקום, הוא לקח את מכשיר הטלפון מידו של איתמר ואמר ליובל "יש לך 10 דקות לבוא לפה".

           בסמוך לאחר מכן, הגיע יובל למשרד, ונשאל על-ידי העורר לגבי הגניבה לכאורה של הכסף. לאחר שיובל הכחיש את גניבת הכסף וביקש כי כספו של איתמר יוחזר, אמר העורר לנאשם 4: "לך תביא אלה מבחוץ". הנאשם 4 נתן למוטי 1,500 ש"ח על מנת שייקח את איתמר **** ומוטי לקח את איתמר מהמשרד. לאחר מכן, החלו הנאשמים 3 ו-4 והעורר להכות את יובל במשרד.

            על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשם העורר בעבירה של שוד, לפי סעיפים 402(א) ו-402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירה של תקיפה בחבורה, לפי סעיף 379 ו-382(א) לחוק העונשין.

ב.          האישום השני בכתב האישום - נטען כי הנאשם 2 שימש כשליחם של העורר ואחיו גיא ואמיר (להלן: האחים אילוז) בגביית דמי חסות מכספי הימורים בירושלים. במהלך חודש אפריל 2012, או בסמוך לכך, ניהלו אלברט בבחנוב (להלן: בבחנוב) ויוסי מנציקובסקי (להלן: מנציקובסקי) עסק של הימורי קלפים במקומות שונים בירושלים. בכתב האישום נטען כי באחד ממפגשי ההימורים באותה תקופה, הופיע הנאשם 2 בשליחות האחים אילוז ואמר לבבחנוב ומנציקובסקי "אם הם רוצים שהכל יהיה בסדר ושאף אחד לא יפגע בהם" הם צריכים לשלם לו כסף; וכן, אם לא יעשו מה שצריך "יהיו בעיות עם האחים"; וכי הם "לא יכולים לעשות משחקים בלי אישור שלו ושל חבריו"; ועוד הוסיף כי הם חייבים כסף לאחים אילוז.

           בעקבות שיחה זו, התקיים מפגש בין האחים אילוז והנאשם 2 מצד אחד לבין האנשים שנשלחו על-ידי בבחנוב ומנציקובסקי מהצד האחר, במלון "קראון פלזה" בירושלים, בו הובהר כי על כל משחק של הימורי קלפים שבבחנוב ומנציקובסקי יקיימו עליהם לשלם 500 ש"ח לאחים אילוז. בבחנוב ומנציקובסקי שילמו לאחים אילוז עבור שישה משחקים, 500 ש"ח בכל פעם.

           בשל התנהגות פרועה ואלימה של הנאשם 2 במהלך המשחקים, נפגש בבחנוב עם העורר. בפגישה זו אמר בבחנוב לעורר כי הוא לא מוכן שהנאשם 2 יגיע יותר למשחקים, משום שהוא מפחיד את המשתתפים, וביקש כי הוא יגיע אך ורק לאיסוף הכסף עבור האחים אילוז. העורר הסכים לבקשה, והציע כי בבחנוב ומנציקובסקי ישלמו סכום חודשי קבוע של 2,000 ש"ח לאחים אילוז במקום תשלום תמורת כל משחק, ובבחנוב הסכים לכך, בתנאי שהנאשם 2 לא יהיה מעורב בעניין. עוד סוכם, כי תתקיים פגישה נוספת בין בבחנוב, העורר והנאשם 2, אך זו לא התקיימה. כמו כן, למפגש הימורים נוסף שארגנו בבחנוב ומנציקובסקי, הופיע פעם נוספת הנאשם 2. עקב כך, נפגשו העורר ובבחנוב, לבקשתו של האחרון. בבחנוב הופיע לפגישה עם שון אבייב, המועסק על-ידי בבחנוב (להלן: אבייב) והשניים סיפרו לעורר על התנהגותו של הנאשם 2 במשחקים, ועל כך שהנאשם 2 מתנהג כאילו הוא "בעל הבית" ולא העורר. בתגובה, השיב העורר לבבחנוב שהוא ידאג "לזיין" את הנאשם 2, ו"לחתוך לו את הזין ולהכניס לו לפה ולתפור". באותו ערב, בעקבות פניית בבחנוב לעורר, התקשר הנאשם 2 לבבחנוב, צעק עליו ואיים עליו ש"יזיין אותו". לאחר מכן, התקשר בבחנוב לעורר, והעורר השיב לו שהכל בסדר ושבבחנוב אינו חייב לו עוד כסף.  

            על יסוד עובדות האישום השני, הואשם העורר בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום הליכים

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את ארבעת הנאשמים בכתב האישום, ובכללם את העורר, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בבקשה נטען, כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, לרבות, עדויות המתלוננים ועדים, המספרים את אשר אירע. לטענת המשיבה, נגד הנאשמים קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שעניינה "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". כן נטען, כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי הנאשמים יסכנו את ביטחונו של הציבור. עוד טענה המשיבה, כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מאחר שקיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחררו ממעצר ינסו לשבש את הליכי המשפט נגדם.

           בבקשה צויין, כי לעורר עבר פלילי הכולל, הרשעה משנת 1997 בגין עבירות ניסיון לגרימת מות אדם, חטיפה, קשירת קשר לפשע ותקיפה בתנאים מחמירים, בגינה ריצה 12 שנות מאסר; הרשעה משנת 1999 בעבירות שעניינן תקיפת עובד ציבור, בגינן הוטל עליו מאסר על תנאי; הרשעה משנת 1999 בעבירות סמים, בגינן הוטלו עליו שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה.

בנסיבות דנן, ביקשה המשיבה, כי בית המשפט יורה על מעצרם של הנאשמים, ובכלל זה העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

החלטת בית משפט קמא

4.             ביום 2.10.2012, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בעניינם של הנאשמים, בגדרה נקבע כי הנאשמים 3 ו-4 ישוחררו לחלופת מעצר ארעית, עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינם. אשר לעורר ולנאשם 2, נקבע כי הם ימצאו במעצר, עד לקבלת תסקיר מעצר אודותם.

             במסגרת אותה החלטה, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי "יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים [הנאשמים] בעבירות המיוחסות להם בשני האישומים", וציין כי עוצמת הראיות בעניינם של המשיבים 3 ו-4 חלשה במעט, ביחס לעוצמת הראיות לגבי העורר והנאשם 2. בית משפט קמא קבע, כי די בגרסתם של איתמר, אשר נתמכה בעדויות נוספות לעניין עצם קיום המפגשים ברכב ובמשרד, כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים באישום הראשון. אל זאת מתווסף חומר הנוגע לתחקור בעל פה שנערך ליובל, בו טען כי הוכה על-ידי העורר ו"אדם נוסף שהיה בחדר". עוד נקבע כי התשתית הראייתית לעניין האישום השני מבוססת על הודעותיהם בכתב של בבחנוב, מינצקובסקי ואבייב.